אהבה לא מחכה להזמנה,היא פשוט נכנסת ישר ללב,בלי לשאול אם מתאים בלי לגשש בלי להיות מנומסת.
בום.
בחורף 2019 התאהבתי,התרסקתי ראש לתוך הצבע הכחול. זה התחיל מפרוייקט אמנות,מתשוקה שהתעוררה בי להדפיס,לתפוס את השמש בקרניים ולהפוך צהוב לכחול,דף חלק ליצירת אמנות.לצלם בלי מצלמה להדפיס בלי מכונות.
והפך למחקר אובססיבי -ימים וגם לילות של בדיקות
״מה יקרה אם״
אם נמרח אמולסיה על דף ,על בד,על קרמיקה?
אם נניח על הדף עלה או פרח שקוף או נחתוך גזירות נייר ונבנה מהן סיפור,אם נדפיס נגטיב על שקף ונעשה ממנו תמונה...אם ואם ואם.
מה יקרה אם אייצר אמולסיה לגמרי לבד?

מה שקרה זה ש-מפה לשם אנשים נדבקו בהתלהבות שלי,התחילו לבקש שאלמד אותם,בתי ספר נפלאים כמו גוונים,מבואות עירון ,והגמנסיה העברית הרצליה,הזמינו אותי ללמד את תלמידיהם את הטכניקה,ולעבוד איתם. הגיעו אלי א-נשים,לסדנת הדפס.
היה לנו כייף ,היה לנו ביחד, היה לנו בשקט לבד ,היה לנו צחוק, היו לנו הפתעות ,היתה לנו הזדמנות להתנסות במשהו שכבר כמעט נשכח - יצירה בידיים.

עכשיו,אנשים פוגשות אותי ברחוב ואומרות לי
״הכחול הזה שלך,אני רוצה גם״
אז,הכחול הזה הוא לא שלי (סיאנוטייפ זו טכניקת דפוס עתיקה מ1840 לא המצאתי אותה)
אבל אני שלו.
את התהליך התרפוייטי שעברתי איתו,אני הופכת עכשיו לשיעורים לסדנאות ,לחוג קבוע.

כל זה קורה וקרה בלי לתכנן בלי לחשוב על זה אפילו,בלי להתכוון.
עברתי מהתאהבות במבט ראשון להכרות מעמיקה.
ואיזה כייף לי !
איזו הודיה.

*מי שרוצה-מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ שפתחתי כדי לעדכן בכל פעם שאני פותחת את הסטודיו לסדנת #סיאנוטריפ

פשוט - להצטרף דרך הקישור -

https://chat.whatsapp.com/GVihaO2jWmj9OMjGLKGvul