15-12-14

אלי חזר לרוקפור . אחרי עשור פלוס של פרידה מישהו הצליח לחבר אותם יחד .

שיפשפתי את אוזני ובאתי לחזרה , לראות במו עיני .

בעולם התחתון של שדרות הר ציון , חדר חזרות חשוך . דחפתי את המצלמה אל הקצה .

הייתי חייבת, צילמתי את התמונות הראשונות שלהם כשהיינו בני עשרים , ליויתי את ההקלטות של האיש שראה הכל .כי כשהם נפרדו זה היה כמו גירושים ואני רוצה לשמוע ולראות אותם יחד, כדי להאמין .

יש לילד שלנו חבר ממש טוב , אח , אפון תואם . בארוחת ערב הם ישבו מולי ושמתי לב שהם לא אוכלים, כי כל הזמן כשאחד מהם דיבר השני הניח את המזלג והביט בו והקשיב לו בריכוז - סוד הזוגיות הטובה שלהם ,הם מקשיבים אחד לשני 

אותו דבר להקה .

מקשיבים אחד לשני . מישהו מסתכל על מי שמדבר .

הם מנגנים אני מנענעת את הרגל , יש רעש מוסיקלי שלא מפריע לי ,להפך זה מתגבר על זה שבראש, עושה לי להתרכז .

ויש את הרגע הזה שהוא מחפש את הצליל שיש לו בראש:

אני תופסת את אלי לתמונה אחת בכוך של פינת התה . אין מקום להכניס את כולם בפריים , וגם חושך מצריים .

וכל הזמן בחוץ זונות טרנסג׳נדריות מהשטחים .

״טוב , לא נראה לי שאני אקח פה סטודיו ...״

סיכמתי איתי אחר כך , כשליוו אותי לאוטו (ונקלענו לקטטת זונה עם לקוח , כולל ספרי פילפל ,צרחות והרבה קללות 

למחרת בבוקר באוזניים מצפצפות אני לוקחת את הילדה לגן .